אי ספיקת צואר הרחם

מאת: דר' צחי בן-ארויה

אי-ספיקת צוואר הרחם הוא מצב בו צוואר הרחם מתחיל להיפתח ולהתקצר לפני שההריון הגיע לסיומו. קיצור והיעלמות צוואר הרחם אינם מלווים בכאב או בצירים במצב זה. אי ספיקת צוואר הרחם גורמת להפלות מאוחרות (אחרי שבוע 14) וללידות מוקדמות (לפני שבוע 37).
מצב זה מתרחש בכ 1-2 אחוזים מההריונות אך אחראי לכ 20-25 אחוזים מההפלות בטרימסטר השני.

סימנים ותלונות:
• דימום לדני והפרשה דמית.
• לחץ וכבדות בבטן תחתונה.
• פתיחה של צוואר הרחם ללא תחושת כאב.

ישנם מספר גורמי סיכון לאי ספיקה צווארית, ביניהם:
• פעולות כירורגיות המערבות את צוואר הרחם, לרבות גרידה וביופסיה.
• עיוות מבני של צוואר הרחם.
• חשיפה ל DES בתקופה העוברית ברחם.
• נזק לשלמות צוואר הרחם תוך כדי לידה קודמת.
• הריונות מרובי עוברים.

קיים קושי רב באבחון של אי ספיקת צוואר הרחם, שכן אין אפשרות לדמות את המצב ההריוני בין ההריונות., ולמרות שהוצעו מספר שיטות לאבחון, עדיין רמת דיוקן אינה מספקת. סיפור ההיסטוריה המיילדותית נשאר עדיין כלי העזר החשוב ביותר לאבחון אי ספיקה צווארית. בנוסף ללקיחת היסטוריה מילדותית מפורטת, ניתן כיום להיעזר גם באולטרסאונד לצורך מציאת קיצור של צוואר הרחם והיווצרות משפכיות בחלק הצוואר הקרוב לרחם.

טיפול:
מספר שיטות טיפול הוצעו במהלך השנים, כאשר המכנה המשותף לכולן הינו תפירת אזור צוואר הרחם מתוך כוונה למנוע את פתיחתו במהלך ההיריון. התוצאות בכל אחת מהשיטות אינן משביעות רצון ואינן פותרות לחלוטין את בעיית אי הספיקה הצווארית. בנוסף, תפירת צוואר הרחם נושאת בחובה מספר סכנות, כגון: ירידת מים מוקדמת, זיהום, לידה מוקדמת, נזק לצוואר הרחם, פגיעה בשלפוחית ודימום.
כיום מקובל, שיש להוציא את התפר הצווארי באופן שגרתי סביב שבועות 36-37 וכן במצבים הבאים: ירידת מים, צירים מוקדמים שאינם מגיבים לטיפול, מתח על התפר, עדות לזיהום או עדות להפרדות שליה.

לאחרונה הופיעו מספר מחקרים המעמידים בספק את הצורך בתפירת צוואר הרחם. במחקרים אלו נעשה ניסיון לבצע מעקבים סדירים אחר אורך צוואר הרחם על ידי שימוש באולטרסאונד. רב המחקרים הללו הסיקו שאין צורך בביצוע תפר צוארי ללא עדות באולטרסאונד לקיצור של צוואר הרחם, ובאחרים אף נמצא שתפר צווארי אינו יעיל כלל.

לסיכום, נראה שכיום האפשרות שלא לתפור את צוואר הרחם, גם בנשים שבעבר סבלו מסימנים של אי ספיקה צווארית, הינה אפשרות קיימת ומבוססת. בכל מקרה ההחלטה באם לשים תפר צווארי ואם לאו, צריכה להילקח תוך שיתוף פעולה בין הרופא המטפל ובני הזוג.
הדפסשלח לחברהוסף תגובה
לקריאה נוספת:
אבלציה (הרס) של רירית הרחם – הוריות ושיטות , 23/02/2010
איבחון אנדומטריוזיס על ידי מציאת סיבי עצב בביופסיה מרירית הרחם, 18/07/2010
אלטרנטיבות לכריתת רחם
אמבוליזציה (חסימה) של עורקי הרחם בהשוואה לניתוח בטיפול בשרירנים, 29/04/2007
אמצעי מניעה הורמונאליים, 22/02/2010
אמת ושקר ב"רכילות" הקשורה בגלולות נגד הריון
אנטיביוטיקה למניעת הפלות
גלולות למניעת הריון והסיכון לאוטם בשריר הלב
גקוזי כגורם להפלות
דרונט בניית אתרים