גורמי הסיכון לכישלונות של ניתוחי Sling לתיקון דליפת שתן במאמץ

7/12/2009

הובא ע"י ד"ר גינת

 

מאז הדיווחים הראשונים על שימוש ב- TVT ע"י Ulmsten ו- Petros בשנת 1995, וב- TOT ע"י Delorme בשנת 2001, ניתוחי Sling למיניהם מהווים היום קו ראשון בטיפול הניתוחי לדליפת שתן במאמץ. למרות שיעילות טיפול ניתוחי זה לטווח ארוך הוכחה במספר רב של מחקרים, כשלון טיפולי יכול לחול בכ- 5-20% מהמנותחות. זיהוי גורמי סיכון לכישלון של ניתוחים אלה יעזור למנתח לתת ייעוץ מתאים ולבחור את הניתוח המיטבי. לאחרונה התפרסמו 2 מאמרים הדנים בגורמי הסיכון לכישלונות של ניתוחי Sling לתיקון דליפת שתן במאמץ.

Stav וחב' מאוסטרליה, בדקו 1225 נשים שעברו ניתוחי Sling במשך כ- 8 שנים במחלקתם. 955 (78%) נשים עברו ניתוח בגישה רטרופובית (TVT, SPARC), ו- 270 (22%) נשים בגישה טרנסאובטורטורית (Monarc, TVT-O). הערכה ע"י שאלון טלפוני, בוצעה עד 12 חודשים לאחר הניתוח. ריפוי סובייקטיבי נקבע כאשר האישה לא עברה ניתוח נוסף של תיקון דליפת שתן במאמץ ולא היו לה תלונות של דליפת שתן במאמץ. הגיל הממוצע של הנשים היה 60.3 ± 12.9 שנים, עם מעקב ממוצע של 50 ± 24 חודשים. הם מצאו כי שיעור הריפוי הסובייקטיבי היה 84.7%.

בניתוח רב משתני, נמצא כי BMI מעל 25, דליפת שתן משולבת, ניתוח קודם לתיקון דליפת שתן במאמץ, Intrinsic sphincter deficiency (ISD) וסוכרת כמחלת רקע היוו גורמי סיכון עצמיים מובהקים סטטיסטית לכישלון של תיקון דליפת שתן בניתוחי Sling. מאידך, נמצא כי ביצוע ניתוח משולב של ניתוחי Sling יחד עם תיקון צניחת נרתיק הקטין את שיעור הכישלון של ניתוחי Sling. גיל האישה וסוג ה- Sling לא נמצאו כגורמי סיכון. סקירה דומה ביצעו Houwert וחב' מהולנד. הם בדקו 387 נשים שעברו ניתוחי Sling במשך כ- 6 שנים במחלקתם. 214 (55%) נשים עברו ניתוח בגישה רטרופובית (TVT), ו- 173 (45%) נשים בגישה טרנסאובטורטורית (Monarc, TVT-O). הערכה ע"י שיחה ובדיקה גופנית בוצעה 12 חודשים לאחר הניתוח. הם מצאו כי שיעור הריפוי הסובייקטיבי היה 78.8%.

באותו ניתוח רב משתני, הם מצאו כי דליפת שתן משולבת ונוכחותDetrusor overactivity בבדיקה אורודינאמית היו גורמי סיכון עצמיים מובהקים סטטיסטית לכישלון של תיקון דליפת שתן בניתוחי Sling רטרופוביים. מאידך, ניתוח קודם לתיקון דליפת שתן במאמץ ו- MUCP הקטן מ-20 בבדיקה אורודינאמית , היו גורמי סיכון עצמיים מובהקים סטטיסטית לכישלון של תיקון דליפת שתן בניתוחי Sling טראנס אובטורטוריים.

ניתוחי Sling נחשבים בעשור האחרון כניתוחים המועדפים לתיקון דליפת שתן במאמץ. מעטים הם המחקרים שמציינים את גורמי הסיכון לכישלון של ניתוחים מאלה. בעבודות קטנות ובמעקב קצר טווח דווח על גורמים רבים שיכולים לתרום לכישלון ניתוחי. יתרונן של שתי העבודות שתוארו לעיל ההוא במספר הנשים הגדול ובמשך המעקב הארוך לאחר הניתוח (לפחות שנה). הגורמים החשובים שנמצאו כתורמים לכישלון הניתוחי הם: BMI מעל 25, דליפת שתן משולבת, ניתוח קודם לתיקון דליפת שתן במאמץ, Intrinsic sphincter deficiency (ISD) וסוכרת כמחלת רקע. מאידך, ניתוח משולב של תיקון דליפת שתן במאמץ בניתוחי Sling יחד עם תיקון צניחת נרתיק נמצא כמקטין את שיעור הכישלון של ניתוחי Sling, וזאת ככל הנראה בשל שיפור ביכולת השליטה על הסוגרים לאחר התיקון האנטומי של הצניחה. כשמבדילים בין סוגי ניתוחי ה- Sling לניתוחים רטורופוביים וטרנסאובטורטוריים מוצאים כי גורמי הכישלון הניתוחי יכולים להיות שונים, ככל הנראה בשל מידת המגע ההיקפי של הסרט בשופכה. בניתוח הרטרטופובי הסרט מושם בניצב לשופכה ולכן שטח המגע שלו בשופכה גדול יותר מאשר בניתוח הטראנסאובטורטורי. שטח מגע גדול בין הסרט לשופכה מגן מפני דליפת שתן בלחצי שופכה נמוכים, אך מגביר את הסיכון לדליפת שתן במצבים של דליפת שתן משולבת.

 

הדפסשלח לחבר
דרונט בניית אתרים